הכותבים: רו”ח (משפטן) ישי חיבה ורו”ח רונית בר

ארצי, חיבה, אלמקייס, כהן  –  פתרונות מיסוי בע”מ

באחרונה נתפרסמה על ידי רשות המיסים החלטת מיסוי בענייני מס ערך מוסף שמספרה 3936/15, העוסקת במס ערך מוסף בשיעור אפס לעוסק הנותן שירות בחו”ל, עלפי הוראות סעיף 30(א)(7) לחוק מס ערך מוסף.
במקרה הנדון, דובר במשרד עורכי דין ישראלי (להלן – “המשרד הישראלי”), המייצג תושב ישראל בתביעה שהגיש כנגד תושב חוץ, כשהתביעה מתנהלת בחו”ל (לא קיימת עילת תביעה כנגד תושב החוץ בישראל). התביעה מנוהלת על ידי המשרד הישראלי בשיתוף עם עורכי דין זרים (להלן- “המשרד הזר”) מהמדינה בה מתנהלת התביעה, כשתשלום שכר הטרחה, המבוסס על הצלחה בלבד, מחולק בין המשרד הישראלי והמשרד הזר לפי אחוזים מוסכמים מראש (שכר הטרחה כולו משולם למשרד הזר שיעביר למשרד הישראלי את חלקו).
עוד חשוב לציין כי לצורך ניהול התביעה נעשו על ידי המשרד הישראלי פעולות הכנה בישראל שכללו השגת ראיות, מסמכים וליווי בהכנת כתבי בית דין, פעולות שהיו טפלות ביחס לשירות שניתן בחו”ל. הפעולות שבוצעו בחו”ל על ידי המשרד הישראלי כללו חיקורי דין לצורך ניהול התביעה, ישיבות בניסיונות גישור וישיבות לצורך תכנון העבודה עם המשרד הזר.
החלטת המיסוי קובעת כי בגין השירות שניתן על ידי המשרד הישראלי יחול מס ערך מוסף בשיעור אפס מכוח סעיף 30(א)(7) לחוק מס ערך מוסף.
החלטת המיסוי קובעת כי סעיף 30(א)(7) יחול על כל תמורת השרות, בתנאים הבאים:
נותן השירות הוא עוסק שמקום עיסוקו העיקרי בישראל.
השירות ניתן כולו מחוץ לישראל ונותן השירות שהה בפועל בחו”ל לצורך מתן השירות.
השירות נצרך מחוץ לישראל.
קיים תיעוד מלא בספרים וכן מסמכים כנדרש על פי תקנה 12 לתקנות מס ערך מוסף.
הערות והארות:
1. אף כי במצג העובדתי מופיע במפורש שחלק מהשירות (“פעולות ההכנה”) בוצע בישראל, הרי משום שהוא טפל לשירות העיקרי, קובעת החלטת המיסוי כי השירות כולו יזכה להיכנס בגדרי סעיף 30(א)(7) תוך החלת מס ערך מוסף אפס על כל השרות, ואף לא נעשתה חלוקה, להשתת חיוב במס ערך מוסף מלא לגבי החלק שבוצע בישראל.
2. לא למותר להזכיר את עניין גמיש שירותי כ”א בע”מ (ע”מ 1506/08 ו- ע”א 7142/10). שם דובר בחברה העוסקת בהשמת כוח אדם בישראל של עובדים זרים, בעיקר בתאילנד ובעיקר בתחום החקלאות, כאשר חלק מהפעולות התבצע בחו”ל (בחינה ומיון של העובדים הזרים בחו”ל) וחלקו בישראל. את מלוא תמורת השרות קבלה החברה מחברות תאילנדיות. את התמורה פיצלה החברה לשניים, על מחציתה דיווחה כהכנסה החייבת במס ערך מוסף מלא והמחצית השנייה במס ערך מוסף בשיעור אפס. בית המשפט קבע כי לא יחול סעיף 30(א)(5) שכן מקבל השירות הינו גם תושב ישראל (החקלאים). לטענה החילופית להחלת סעיף 30(א)(7) קובע בית המשפט :“הוראת ס”ק 30(א)(7) עניינה בעוסק ישראלי הנותן שירותים מסוג מסוים, דרך כלל בתחום ישראל, ואשר נתן בנסיבות מסוימות שירות מסוג אותם השירותים בחו”ל.
זאת במאובחן, לדעת בית המשפט , במקרה הנדון בו כל פעילות החברה הינה פעילות שלמה אחת שחלקה נעשה בארץ וחלקה בחו”ל. על חלק חו”ל של פעילות כוללת זו, לא חל לדעת בית המשפט מס ערך מוסף בשיעור אפס. יצוין כי ערעור שהוגש לבית המשפט  העליון נדחה, אך בו נדונה משום מה רק סוגיית 30(א)(5) וכלל לא עניין 30(א)(7).
3. יש לשים לב כי אם והיה ספק בדבר אי תחולת סעיף 30(א)(7) על שירות הניתן בחו”ל לתושב ישראל, הרי החלטת המיסוי קובעת במפורש כי הסעיף יחול גם במקרה זה.