הכותבים: חיים חיטמן ורו”ח (משפטן) ישי חיבה

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי, חיבה, אלמקייס, כהן – פתרונות מיסוי עם רו”ח אורנה צח (גלרט)

ביום 12 בפברואר דחה בית הדין האזורי לעבודה (ב”ל-37593-05-14) את ערעורו של דוד פטיטו (להלן: המבוטח) וקבע כי לעניין תוספת תלויים בגיל המותנה, יש לחשב את הכנסות רעייתו כשכירה וכעצמאית, על פי תחשיב חודשי ולא שנתי.

רקע חוקי
• מבוטח שהגיע לגיל הפרישה, ישלם לו המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל”ל) קצבה חודשית בשיעור 17.7% מהסכום הבסיסי (1,531 ש”ח – מינואר 2015).
• בעבור בן זוג – משתלמת תוספת של 8.9% מהסכום הבסיסי (770 ש”ח).
• התוספת בעד תלוי בגיל המותנה, מותנית בכך שהכנסות בת הזוג אינן עולות על הסכום המתקבל לפי פרט 1 של לוח ט’ לחוק (5,278 ש”ח מינואר 2015) (להלן: התקרה).

תמצית עובדתית
• המבוטח יליד 1945, מקבל קצבת זקנה מחודש יוני 2012 בתוספת ותק של 50%.
• בשנת 2013 אשתו עבדה במהלך כל השנה כעובדת עצמאית והחל מחודש יולי 2013 עבדה גם כשכירה.
• המל”ל חישב את הכנסת האישה כעצמאית על פי בסיס שנתי, ואת הכנסותיה כשכירה על פי שכר חודשי עבור החודשים יולי עד דצמבר 2013, ושלל את התוספת עבור בת הזוג בחודשים אלו בשל הכנסותיה שעלו על התקרה.

דיון והחלטה
• לשיטתו של המבוטח, הדרך הנכונה לביצוע חישוב ההכנסה היא צירוף כל ההכנסות של בת הזוג כעצמאית וכשכירה ביחד במשך כל השנה, לחלק ב-12 חודשי השנה.
• ההפניה ללוח ט’, לטענתו, אינה מחייבת משום ש ”לא כתוב שזה צריך להיבדק כהכנסה חודשית…” ולכן יש לראות בשני מקורות ההכנסה כהכנסה כוללת שנתית ויש לחלק את הסכום ב-12 חודשים.
• עמדת המל”ל היא כי המחוקק אבחן באופן ברור בין הזכאות לקבלת קצבת זקנה בגיל המותנה בה הבחינה לזכאות נבחנת על פי בסיס שנתי, לבין הזכאות לתוספת תלויים, בה ההפניה היא ללוח ט’, המדבר בפירוש על הכנסה חודשית.
• בעניין זה, המל”ל טוען כי יש אבחנה ברורה בין הכנסת מבוטח עצמאי לבין הכנסת מבוטח שכיר, הן לעניין קצבת זקנה והן לעניין דמי ביטוח. לעניין דמי ביטוח – בעוד שהחישוב לעובד עצמאי נעשה במונחים שנתיים, אצל מבוטח שכיר – בחינת החיוב בדמי ביטוח, נעשית במונחים חודשיים. החישוב דומה גם לעניין קצבת זקנה.
• לטענת המל”ל, חישוב הכנסה של שכיר בראיה שנתית עלול לפעול לרעת המבוטחים:
במקרים בהם שכיר ישתכר בחודש אחד סכום עצום, הרי שחלוקת סך הכנסת השכר לכל חודשי השנה, עלולה להביא לשלילת תוספת התלויים לכל השנה כולה, בעוד שבחינה חודשית, תשלול התוספת, בחודש ההשתכרות בלבד.
• בית הדין מקבל את עמדת המל”ל במלואה וקובע הן בהסתמכות על פסק הדין אזורי קודם שדן בסוגיה זהה, והן לפי הלשון הפשוטה של לוח ט’, כי הבחינה של הכנסות השכר נעשית באופן חודשי בלבד.
• בית הדין גם מציין, כאחד משיקוליו לדחות את התביעה, את החשש שהציג המל”ל לעיל בדבר האפשרות לשלילה מוחלטת של תוספת התלויים לכל השנה כולה, עקב שכר חודשי אחד גבוה.
התביעה נדחתה.