הכותבים: מר חיים חיטמן, רו”ח (משפטן) ישי כהן – ארצי, חיבה, אלמקייס, כהן פתרונות מיסוי בע”מ
תמצית עובדתית
על פי חוזר המוסד לביטוח לאומי (להלן: “המל”ל”) מיום 21/8/2007, נקבע כי לאור התופעה של הגדלת שכר פיקטיבית של מעסיקים לשם הטבת בסיס לגמלה לעובד (במיוחד בעסקים משפחתיים) או בתופעה של דיווחי שכר פיקטיביים במידה ולא בוצעה כלל עבודה בפועל, או כאשר מדובר בעזרה משפחתית – יוחזרו דמי הביטוח ששולמו בכפוף לאישור מתאים ממס הכנסה כי הוצאות השכר הופחתו, ובכפוף להגשת דוחות מתוקנים במל”ל.
במקרה דנן, החברה העסיקה את המבוטחת בחברה של בעלה מיום 1/10/1997 ועד 31/12/2009. בהגיע המבוטחת לגיל 62 הפסיקה לעבוד והגישה תביעה לתשלום קצבת זקנה.
המל”ל דחה את תביעתה בנימוק, כי לאור הבדיקה רואים בתרומתה כעזרה משפחתית ולא כעובדת שכירה. החברה הגישה בקשה להחזר דמי הביטוח ודמי ביטוח בריאות בעד כל השנים האמורות.
המל”ל התנה את השבת הכספים בהמצאת אישור ממס הכנסה לפיו הוצאות השכר הופחתו מהחברה וכן יש להגיש דוחות מתוקנים למל”ל וגם אז – לא יותר מ – 7 שנים.
כן בשלב הדיונים דרש המל”ל לחייב את בעלה של המבוטחת (בעל החברה) בגין שכר האישה.
בטענות בא כח החברה נטען כי הבעל אינו צד להליך וכי לא ניתן לייחס לו הכנסה שהיא הכנסות החברה. בנוסף, אין בסיס להציג אישור ממס הכנסה כי הוצאות השכר הופחתו, לא נטען על ידי המל”ל כי מדובר במירמה או בפיקציה אלא כעזרה משפחתית.
כן ניטען כי פרשנות המונח עובד לצורך מס הכנסה אינה בהכרח זהה לזו של המל”ל, נציג המל”ל מאידך טען שלא הייתה חובה לבחון את טיב היחסים בין המבוטחת לחברה לאורך שנים.
לטענת המל”ל, הצורך בפניה למס הכנסה וייחוס ההכנסה של האישה לבעל, “נועד להתמודד עם תופעה של הגדלת שכר פיקטיבית על ידי מעסיק, לשם הטבת הבסיס לתשלום גמלה לעובד. המל”ל עמד על טענתו כי את הכנסות המבוטח יש לזקוף להכנסת הבעל.
דיון והחלטה
בית הדין קובע כי החברה זכאית להחזר תשלום דמי הביטוח ששולמו בעד המבוטחת כל אשר נותר לדיון הינו “ההתניות” של הגשת דוחות מתקנים לפקיד השומה וחיוב הבעל בדמי ביטוח בגין שכרה של האשה.
באשר לעדכוני השכר של הבעל מדגיש בית הדין כי הבעל לא צורף כנתבע הליך. בית הדין מציין כי ייתכן שבחברה יש שותף נוסף ולכן אין כל מקום לייחס את ההכנסה דווקא אליו. צוין כי בחברה הועסקו בני משפחה נוספים, ואולי יש מקום לייחס את הכנסת האישה לאחד מבני המשפחה האחרים. לפיכך אין מקום להתנות את ההחזר לחברה בגביית דמי ביטוח מהבעל כאשר עניין זה כלל לא נידון לגופו האם זו הכנסתו אם לאו.
בדבר התנית ההחזר, בתיקון הדיווחים למס הכנסה, קובע בית הדין כי מאחר ובמקרה דנן, אין מדובר בהעסקה פיקטיבית, כי אם בעזרה משפחתית, משמע, בוצעה עבודה בהיקף כלשהו. אין מדובר בכוונת זדון או מרמה ולכן אין היגיון להתנות את החזר דמי הביטוח בבקשת שומות מס הכנסה מתוקנות. זאת ועוד, נקבע בפסיקה כי הגדרת “עובד” לעניין חוק הביטוח הלאומי, אינה בהכרח זהה להגדרת עובד בפקודת מס הכנסה. המלל אינו מחויב לקבל קביעתו של פקיד השומה, אלא סוברני לקבוע את קביעותיו בהתאם לדינים החלים אצלו (פסק דין סגנון הכרך).
כן קובע בית הדין כי ההוראות שנקבעו בחוזר הפנימי חורגות במקרה ספציפי זה מסמכותו על פי חוק ולפיכך אין ליישמן.