עוד לא יבשה הדיו על ההחלה הפרוספקטיבית של הלכת ורד פרי (ראה מבזק מס 299 מיום 30.04.09) שנדחה ישומה לשנת 2010, והנה בפסק דינה של ועדת ערר בתל אביב, ואשר את העוררת ייצג ידידנו עו”ד משה כדר, נקבע ישומה של הלכת בימ”ש עליון בהחלה רטרואקטיבית !!

תוך זעזוע נוסף של רשות המיסים. השאלה שנידונה בפני הוועדה הייתה האם התרתן של הוצ’ מימון בניכוי מהשבח בשל הלכת מ.ל. השקעות (ע”א 4271/00) תחול רטרואקטיבית גם במקרה בו הפכה שומה לסופית ללא שהותרו הוצאות המימון , תוך פתיחת השומה.

בשיא התמצית: א.א. נכסים בע”מ (להלן:”העוררת”) מכרה בשנת 2000 נכס מקרקעין, לאחר התדיינויות מסוימות נקבעה החלטה בהשגה, והותרו חלק מהניכויים שנדרשו. הוצאות מימון כלל לא נדרשו בהשגה, ומובן כי לא הותרו,כנהוג באותה עת. בחלוף כשלש וחצי שנים מהוצאת השומה הסופית, ובשל הלכת מ.ל. השקעות מיום 17.03.03,שהתירה בניכוי הוצאות מימון משבח מקרקעין,הגישה העוררת למנהל מסמ”ק בקשה לתיקון שומתה בשל טעות שנתגלתה בשומה וזאת בהתאם לסעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן:”החוק”).

 הבקשה נדחתה, רק כעבור כשנתיים נוספות!! מיום דחיית הבקשה הוגש הערעור. (נציין כי מנהל מסמ”ק ויתר על טענת סילוק הערר על הסף, עקב האחור בהגשתו).

טענותיה העיקריות של העוררת היו: כי יש להחיל עליה רטרואקטיבית את הלכת מ.ל השקעות ולהתיר ניכוי הוצאות הריבית בשומתה, זאת בין השאר תוך הסתמכות על הלכת סמי (ראה מבזק מס 202 מיום 26.04.07), אשר בו נקבע כי שינוי הלכת בימ”ש עליון חלה למפרע, וכן על כי התכלית החקיקתית הינה הטלת מס אמת על רווח אמיתי.

לעומתה טען מנהל מס שבח כי “שינוי הלכה פסוקה אינו מקים עילה לתיקון השומה לפי סע’ 85(3) לחוק, בטענה שמי שנהג על פי ההלכה קודם לכן, טעה טעות משפטית” ולכן אין להתיר תיקון השומה. לטענתו תיקונים 50 ו-55 לחוק אמנם התירו בניכוי הוצאות מימון גם לגבי מקרקעין שנרכשו לפני יום תחולת התיקונים,אך רק בעסקאות שנחתמו לאחריו. וכן:”כאשר עסקינן בעניינים פיסקלים, אין זה רצוי לאפשר לא לרשויות המס , ובוודאי שלא לנישומים…לתקן השומות  בעילה של טעות משפטית על פי סעיף 85(3) לחוק, כל אימת שביהמ”ש העליון יפסוק הלכה חדשה. גישה זו מתחייבת מאינטרס ההסתמכות, אינטרס היציבות, אינטרס הוודאות ואינטרס הסופיות”. כמו כן ציין המנהל כי על הלכת סמי מתנהל דיון נוסף בביהמ”ש העליון לעניין התחולה למפרע.

הוועדה קבעה: “אין כל ספק כי “טעות בשומה” כוללת טעות משפטית. אלא שהשאלה כאן היא האם שינוי הלכה ופרשנות חדשה של הדין היא טעות משפטית של הנישום או של המנהל כאשר נהגו לפי מצב משפטי קודם”.

תוך תאור דיוני ביהמ”ש העליון (בפרשת סולל בונה), שם בהרכב של שבעה שופטים  נקבע כי למעשה יש להחיל הלכה שנקבעה בנושא אחר (הלכת אטינגר) למפרע, קובעת ועדת הערר:“האם ראוי שמ.ל תהיה היחידה שתזכה משינוי ההלכה לעניין ניכוי ריבית והפרשי הצמדה? התשובה לכך שלילית”.

יתרה מזו, וכדי לדכא טענת ההסתמכות קובעת הועדה:”לעיתים יהיה מקום ליתן תוקף למפרע להלכה החדשה גם אם יש בכך פגיעה באינטרס ההסתמכות, שאינו ערך עליון ויש לאזן בינו לבין הערכים והשיקולים המתנגשים עימו“

“…הנה כי כן (בהלכת סמי) בא פסק הדין של ביהמ”ש העליון ומבהיר כי אין כל מניעה להחיל הלכה חדשה למפרע, גם כשמדובר בעניינים פיסקליים, ולפיכך דינן של כל האסמכתאות שהביא המשיב בדבר אי תחולה למפרע של הלכות חדשות בענייני מס, דינן להדחות מפני פסק הדין בהלכת סמי”. ובסיום ו”כמקובל” בעת האחרונה – “תכלית המיסוי” :”לאור פסיקת העליון בהלכת מ.ל הנ”ל יש ליישם פרשנות תכלית רחבה ולקרוא לתוך הוראות החוק את התוכן הכלכלי של העסקה לרבות לעניין התרת הוצאות וניכויין,…כדי להגיע למס רווח אמיתי וצודק…”. הערר נתקבל והשומה נפתחה !! (התיק הוחזר לברור איכות וכימות הוצאות המימון).

ככל שניתן ללמוד מערר זה כל עוד לא יתקבל ערעור רשות המיסים על פס”ד זה (ובטוחנו כי יוגש ערעור מיידי), הרי שהלכה חדשה של ביהמ”ש העליון, כל עוד לא נאמר בו אחרת במפורש (כפי שכן קרה לצערנו בהלכת ורד פרי ברוב של 3 נגד 2), הרי ההלכה חלה למפרע, וניתן אף לדרוש פתיחת שומה, בעילת “טעות בשומה” !!