תאונה במהלך משחק כדורגל בשכונה הוכרה כתאונה

מח' מיסוי אליוט ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ

הכותבים: רו"ח אורנה צח – גלרט, יועצת בתחום ביטוח לאומי
מר חיים חיטמן, רו"ח (משפטן) ישי חיבה – ארצי, חיבה, אלמקייס, כהן פתרונות מיסוי בע"מ

ביום 9 ביוני 2016 קיבל בית הדין האזורי לעבודה את תביעתו של רואה החשבון גל לוי (ב"ל 31374-05-15) (להלן: "המבוטח") לתשלום דמי תאונה בגין תאונה במהלך משחק כדורגל.

רקע חוקי

מבוטח בביטוח נפגעי תאונות (לא בעבודה) – כל תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הפרישה.
"תאונה" – אירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיסית וכתוצאה ממנה לאובדן כושר התפקוד.
"דמי תאונה" – משולמים בעד תקופה שלא תעלה על 90 ימים רצופים, מלבד יום התאונה, למי שעובד כשכיר או כעובד עצמאי, בשיעור 75% משכר עבודתו הרגיל או הכנסתו של המבוטח. מקסימום גמלה לחודש – 43,785 ₪ (נכון ל-2016).

תמצית עובדתית

המבוטח רואה חשבון במקצועו, שעבד הן כעצמאי והן כשכיר במשרד רואי חשבון.
במהלך משחק כדורגל שכונתי בשעות הערב חש בכאב חד ברגלו השמאלית עת הניף את רגלו הימנית על מנת להשיג את הכדור ולבעוט בו. למחרת אובחנה אצלו חבלה בגיד האכילס ובהמשך אובחן קרע בגיד אכילס.
המבוטח נותח בבית החולים, רגלו גובסה והוא איבד את כושר עבודתו למשך כחודשיים.
המבוטח תבע דמי תאונה מהמוסד לביטוח לאומי ונדחה בטענה שהאירוע אינו נכלל בגדר תאונה כי אין גורם חיצוני שהביא לחבלה הפיסית.
המחלוקת המשפטית בבית הדין לעבודה: האם האירוע עונה על הגדרת "תאונה"?

טענות הצדדים

לטענת המבוטח ריצה במהלך המשחק מהווה מאמץ יתר של הגוף. הדשא הרטוב שעליו נערך המשחק יכול להיחשב גורם חיצוני להגברת מאמץ היתר ויכול להוות מכשול, העלול לגרום להחלקה, נפילה או מעידה. עצם הריצה על הדשא הרטוב והנפת הרגל לצורך בעיטה בכדור מהווה "גורם חיצוני" נוסף להגברת מאמץ היתר שיכול להסביר את המתיחה והקרע. לטענתו, גם מעופו של הכדור לעברו, מהווה גורם חיצוני שגרם לתאונה.

טענות המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") הקרע בגיד האכילס לא נגרם על ידי גורם חיצוני, מדובר "במשהו עצמוני, כגון תנועה לא טובה שביצע התובע במהלך ריצה, וכן מתחלואה של גיד האכילס".
המל"ל מפרש גורם חיצוני כגורם חיצוני לגוף האדם עצמו, שבו אירעה הפגיעה.

דיון והחלטה
בית הדין מדגיש כי יסודות ההגדרה של תאונה הם ארבעה, במצטבר:

דרוש שיתקיים " אירוע פתאומי ".
באירוע פתאומי קיים "גורם חיצוני" כלשהוא.
האירוע האמור מביא לחבלה פיסית.
כתוצאה מהחבלה נגרם "אובדן כושר התפקוד".
לדעת בית הדין, גורם חיצוני לא חייב להיות "נראה לעין" כפי שאף צוין בסעיף 83 בחוק. בית הדין מזכיר הלכות קודמות שבהן נאמר כי מאמץ יתר הוא בדרך כלל גורם פנימי של פעולת הגוף עצמו ואיננו גורם חיצוני. הגורם החיצוני אינו תמיד ממשי ומוגדר כמו למשל תפישת גב מוכרת כתאונה אם אירע משהו שבגינו "נתפש" הגב.

בית הדין מציג מקרה דומה בבית הדין האזורי בת"א שבו נקבע כי הוראות החוק הדורשות קיומו של גורם חיצוני אינן מחייבות מגע ישיר בין אותו גורם לבין הגוף. התובע באותו מקרה תאר תנועה סיבובית של חיכוך פתאומי של הרגל עם מגרש המשחקים, כך שניתן לראות בחיכוך עם המגרש גורם חיצון: (פסק דין ריינהולד, שלפיה הדרישה ל "גורם חיצוני" שגרם לחבלה אינה כרוכה בדרישה למגע ישיר בין הגורם החיצוני לבין גוף האדם שנפגע).

בית הדין מאמץ את הקביעה בפסק דין ריינהולד, שלפיה הדרישה לגורם חיצוני שגרם לחבלה אינה כרוכה בדרישה למגע ישיר בין הגורם החיצוני לבין גוף האדם שנפגע.

במקרה של המבוטח הגורמים החיצונים הם שניים:
הנפת רגל ימין כדי לבעוט בכדור.
נחיתה על רגל שמאל והתנגשות הרגל כנגד המגרש.
לאור האמור, מתקיימים התנאים הנדרשים כדי לראות באירוע "תאונה" כמשמעותה בחוק.
התביעה נתקבלה.

נחזור ונזכיר לקוראים כי גם חבלה "פרטית" שאינה קשורה כלל לעבודה, ואשר גרמה ל"השבתה" מעבודה, יכול ותזכה את הנפגע בתגמולים מהמל"ל, לתקופה ובשיעורים שפורטו לעייל.

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support