חוק פסיקת ריבית אינו חל על החזרי גמלאות ששולמו באחור

מח' מיסוי אליוט ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ

הכותבים: רו”ח אורנה צח (גלרט), חיים חיטמן ורו”ח (משפטן) ישי חיבה

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי, חיבה, אלמקייס, כהן – פתרונות מיסוי עם רו”ח אורנה צח (גלרט)

 

ביום 10.6.2015 קבע בית הדין האזורי לעבודה (ב”ל 48977-12-13) כי עיריית אשדוד ועוד 14 חברות מעסיקות (להלן:”התובעות“) אינן זכאיות לתשלום ריבית על תשלומי דמי פגיעה בעבודה שהוחזרו להן באיחור לפי תקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי, בשל התמשכות הליכים בבית הדין.

ביום 23.6.2015 קבע בית הדין הארצי לעבודה (עב”ל 36063-06-14) בעניין אדווה רביב (להלן: “המערערת”) כי המערערת אינה זכאית לתשלום ריבית בשל עיכוב בקבלת גמלת תלויים, בשל התמשכות הליכים בבית הדין.

 

תמצית עיקרי החוק

תקנה 22 לתקנות פגיעה בעבודה – המוסד לביטוח לאומי (להלן:”המל”ל“) רשאי להרשות למעסיק לשלם דמי פגיעה בעבודה במקומו. ככל שכך קרה, המל”ל יחזיר למעסיק את דמי הפגיעה המגיעים לו, בתוספת 2.5% עמלה.

בהתאם לנוהל שפרסם המל”ל, השיפוי למעסיק יהא תוך 7 ימים.

סעיף 297א לחוק הביטוח הלאומי (להלן:”החוק“), קובע כי חוק פסיקת ריבית לא יחול על גמלאות ששולמו באיחור, אלא תחול תוספת הפרשי הצמדה בלבד.

גמלה על פי סעיף 1 לחוק היא – כל טובת הנאה שהביטוח מעניק לפי החוק.

סעיף 362 לחוק קובע כי לכל החזר דמי ביטוח ששולמו ביתר יצורפו הפרשי הצמדה. אולם, אם הומצאו למל”ל כל הנתונים והמל”ל עיכב את ההחזר, תשולם החל מהחודש ה – 13 לעיכוב, תוספת ריבית בשיעור 1% לשנה.

סעיף 364 לחוק קובע כי גם חובות כלפי המל”ל יחויבו בהפרשי הצמדה בלבד וללא ריבית, וככל שהיה פיגור בביצוע תשלומים למל”ל, יחולו גם קנסות, אך לא ריבית.

 

תמצית עובדתית ופסיקה

בעניין עירית אשדוד ואח’

התובעות שילמו לעובדיהם דמי פגיעה על פי תקנה 22 וקיבלו שיפוי בגין דמי הפגיעה מהמל”ל. במהלך השנה שלאחר מועד הפגיעה קבלו חלק מהעובדים תשלום חד פעמי, שנפרס גם לתקופה של טרם הפגיעה כך שהגיעו לעובדים הפרשי דמי פגיעה.

בהליך קודם  קבע בית הדין הארצי כי הפרשי דמי פגיעה כאמור, ישולמו למעסיק ולא לעובד. המל”ל מילא מיידית אחר פסיקת בית הדין הארצי.

בית הדין האזורי קבע שתשלום המל”ל למעסיק במסגרת תקנה 22 הוא בגדר גמלה. אי לכך, חוק פסיקת ריבית לא יחול.

בעניין אדווה

בעלה של המערערת נפטר בשנת 1995. האלמנה הגישה תביעת תלויים, שנדחתה .

בתום הליך משפטי של כעשר שנים נתקבל ערעורה, ושולמה לה קצבת תלויים אחורנית מיום האירוע, כשהיא צמודה למדד בלבד וללא ריבית.

האלמנה פתחה בהליכים לדרישת ריבית, שהגיעו עד בית הדין הארצי לעבודה שקבע כי המל”ל אינו רשאי לשלם למבוטח מעבר למתואר בחוק (הצמדה בלבד), וחוק פסיקת ריבית אינו חל בנדון.

כן נקבע כי אין אבחנה בין גמלה ששולמה באחור בעקבות קביעת פקיד המל”ל או בעקבות התמשכות הליכים משפטיים שבסופם שולמה גמלה מכוח פסק של בית הדין.

 

רצוננו להאיר נקודה חשובה מתוך הלכת אדווה:

“בהתאם להוראתו המפורשת של סעיף 297א לחוק, חוק פסיקת ריבית אינו חל במקרה של תשלום קצבאות באיחור. הוראה זו מתיישבת היטב עם הוראת סעיף 6 לחוק פסיקת ריבית עצמו, שלפיה אין לפסוק ריבית לפיו, מקום שבו נקבע בחוק אחר תשלום ריבית או סעד אחר כפיצוי על פיגור בתשלום, וכל עוד שניתן להעניק את אותו הסעד…”.

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support