התנדבות או עבודה לעניין זכאות לאבטלה

מח' מיסוי אליוט ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ

הכותבים: רו”ח אורנה צח (גלרט), חיים חיטמן ורו”ח (משפטן) ישי כהן

מיזם הביטוח הלאומי של

משרד ארצי, חיבה, אלמקייס, כהן – פתרונות מיסוי בע"מ עם רו”ח אורנה צח (גלרט)

 

ביום 3 במרץ 2015, דחה בית הדין האזורי לעבודה (ב”ל 33347-12-13) את תביעתו של אבישי שמואלי (להלן: המבוטח) וקבע כי התנדבותו של המבוטח להסיע ילדים במהלך תקופת זכאותו לדמי אבטלה ללא תמורה כספית כמוה כעבודה שכירה.

תמצית עיקרי החוק
רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה, הוא מוכן ומסוגל לעבוד במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור.
הכנסות מעבודה, ממשלח יד ומקצבת פרישה מנוכות מדמי האבטלה שמגיעים למבוטח.

תמצית עובדתית
המבוטח עבד בחברת דן עד חודש 9/2009 ואז פוטר. תביעתו לדמי אבטלה אושרה ביום 1.10.2009. בעקבות חקירת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל”ל) קבע המל”ל את מעמדו בתקופה דצמבר 2009 עד פברואר 2010 כעובד שכיר והוא נדרש להחזיר את דמי האבטלה.
לטענת המבוטח, עם פיטוריו מחברת “דן” החל ללמוד והודיע על כך לשירות התעסוקה. כמו כן התייצב לראיונות עבודה אליהם הופנה על ידי הלשכה אך לא נקלט בעבודה.
במהלך זכאותו לדמי אבטלה החל להתנדב בעסק בהסעת ילדים מוגבלים (להלן: “המעסיק”), במטרה “ללמוד את העבודה”, במטרה לפתוח עסק דומה כעצמאי.
לטענתו לא התקיימו יחסי עבודה והוא לא קיבל שכר בעד התנדבותו. בחודש מרץ 2010, השתלב בעבודה כעובד שכיר אצל המעסיק.
לטענת המל”ל, המבוטח עבד כנהג הסעות שכיר בחודשים דצמבר 2009 עד פברואר 2010, ואף אם לא שולם לו שכר, אין בזה כדי להעיד על מעמדו, שכן ייתכן וקיבל טובות הנאה בשווי כסף.
זאת ועוד, לטענת המל”ל – אין זה הגיוני שהמבוטח היה “מתלמד”, מאחר ולפני כן עבד שנים רבות כנהג אוטובוס וכנהג הסעות. המבוטח לא הצליח להוכיח שהיה מתלמד.

דיון והחלטה בבית הדין האזורי
בהחלטתו מזכיר בית הדין את פסק דין המל”ל נגד כרמלה דבש (עב”ל 1083/04):
“עבודה בהתנדבות שאינה כרוכה בתשלום שכר, מכניסה את המתנדב לגדר של “מובטל” במשמעות תכלית החוק…יש לבחון אם עבודת ההתנדבות היא אמיתית אם לאו. יש לבחון אם “המתנדב” אינו מקבל שכר או שווה שכר תמורת עבודתו. המתנדב צריך להיות זמין לכל הצעת עבודה שניתנת לו”.
אומנם, המבוטח לא דווח כעובד שכיר ולא קיבל משכורת, עם זאת, בסיום יום העבודה לקח את המיניבוס לביתו והשתמש בדלקן שהיה מותקן ברכב.
העובדה שנרשם כשכיר בסמוך לגילוי מערכת היחסים מעלה חשד להגדרת היחסים בתקופה שקדמה לכך.
העובדה כי לא דווח ולא היה לו כיסוי ביטוחי, מחזקת את החשד כי הצדדים עשו יד אחת להסתיר את עבודת המבוטח.
בית הדין סיים את הדיון בהעלאת שאלה רטורית שעלתה ב פסק דין דוד סיגל נ’ המל”ל (1330/04 מיום 27.2.2006): באותן נסיבות המקרה, האם בית הדין היה דוחה את תביעת המבוטח בנפגעי עבודה (לו היה נפגע בעבודה), משום שהיה רואה בו מתנדב משלא הוכח שכרו? בית הדין מניח שלא ייתכן שלעניין דמי אבטלה ראוי המערער להיחשב כמתנדב ואילו לעניין נפגעי עבודה הוא צריך להיחשב כעובד.

בשולי הדברים
נבהיר כי לא ברור אם במקרה דנן נתקבל שכר בפועל בדרך כזו או אחרת, אך ניתן ללמוד מפסק הדין כי קיומם של יחסי עבודה הם המכריעים את הכף ולא בהכרח המצג שנתנו למערכת היחסים הצדדים או תשלומים שהיו או שלא היו בפועל.

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support