האם מכירה באמצעת אתר E-BAY ללקוחות בחו"ל הינה עסקה החייבת במע"מ בשעור אפס?

מח' מיסוי אליוט ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ

שאלה:

 

עוסק מוכר בולים באמצעות אתר eBay, הלקוחות נמצאים בחו"ל משלמים במטבע זר לחשבון העוסק ב- eBay והסחורה נשלחת לחו"ל בדואר רשום. האם עיסקה כזו חייבת מע"מ בשיעור אפס?

 

 

תשובה:

 

רצ"ב מתוך השגה שכתבנו בעבר לרשויות מע"מ על מקרה דומה, על אף הטיעונים המלומדים הרצ"ב אין עמדה זו מקובלת על רשויות מע"מ ולפיכך נדרש רשומון יצוא או אישור אחר מראש מאת המנהל על מנת להיות זכאים למע"מ בשיעור אפס.

  • 1. סעיף 30(א)(1) לחוק קובע כי יחול שיעור מס אפס מקום שהותר לגבי המוצרים רשימון יצוא וזו לשון הסעיף:

"(1) מכירת טובין – למעט טובין כאמור בסעיף 33 – אם הותר לגביהם רשימון יצוא או מסמך אחר שאישר לענין זה המנהל."

  • 2. בנסיבות דידן נדרש למעשה ל – 3 שאלות מרכזיות:
  • א. האם דרישת רשימון היצוא או המסמך האחר הינה דרישה מהותית או ראייתית.
  • ב. אם הדרישה היא מהותית, האם מערכת המסמכים הקיימת הינה בבחינת מסמך אחר.
  • ג. האם בסמכותו של המנהל לאשר מסמך זה כמסמך אחר.
  • 3. נשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:
  • א. רשימון יצוא מהותי או ראייתי – שאלה זו בדבר קיומו של רשימון יצוא כמסמך בילתו אין נדרשת לפיתרון דרך ניתוח מטרת החקיקה, פסיקת בתי המשפט ודעת המלומדים מצביעה שתי גישות עיקריות:
  • (1) עידוד היצוא.
  • (2) ניטרליות מסים בייבוא – דהיינו לאפשר תחרות חופשית בין כל הספקים הזרים ומניעת כפל מע"מ ולאו דווקא עידוד הייצוא.
  • ב. עמדת בית המשפט המחוזי בפרשת יוסף זיו (ע"ש 317/95 יוסף זיו נ' מנהל מע"מ חיפה) אומנם נוטה לקבל כי עידוד הייצוא הוא בבחינת כוונת המחוקק ובשל כך נמצא כי יש ליתן משקל רב לדרישת הרשימון, אולם זה המקום לציין כי בפסיקת בית המשפט המחוזי עסקינן, שאינה בבחינת הלכה מחייבת. עוד נוסיף כי לאור פסיקותיו האחרונות של בית המשפט העליון בשנים האחרונות אינם בבחינת פסיקות טכניות אלא פסיקות המנתחות את מהות העסקה הכלכלית.
  • ג. לדעתנו ראשית מקום שחלק ממטרת החקיקה הינה הימנעות מכפל מע"מ או ניטרליות ביבוא כדעתו של המלומד פרופ' אדרעי הרי שאין מקום להטיל מע"מ על עסקאותיה של החברה שכן היא נוגדת את תכלית החקיקה.
  • ד. טובין המיוצאים בדואר – מסמכי הדואר כרשימון יצוא – לדעתנו טובין המיוצאים באמצעות הדואר הינם בבחינת טובין אשר עומדים בדרישות המחוקק לרשימון יצוא שכן בהתאם לתקנות המכס, התשכ"ו-1965 (להלן – "התקנות") מקום שטובין יוצאו בדואר יראו אותם כאילו נרשמו לפי התקנות. וראה לעניין זה סעיף 32ד. לתקנות:

"32ד.   טובין שיוצאו בדואר ונרשמו לפי תקנות הדואר יראו כאילו נרשמו לפי תקנות אלה."

לפיכך נמצא כי גם המחוקק רואה בדואר כגורם בעל סמכות מקבילה לזו הקיימת למכס ולפיכך יש לראות במסמכי הדואר כרשומון יצוא לעניין זה.

  • ה. מסמכי הדואר כמסמך אחר – גם בפרשת זיו אשר צוינה לעיל נבחנה השאלה האם "אישור האו"ם" באותו עניין הינו בבחינת מסמך אחר? באותו מקרה הכריע בית המשפט כי אומנם המסמך מאשר את העיסקה ואת היצוא אך אין הוא מאשר את מתן האישור ליצוא ע"י רשות של המדינה. וכלשון בית המשפט:

"שכן בכל מקרה לא הייתי מאשר במקום המנהל את "אישור האו"ם" (השאלה השלישית) מן הטעם שנעדרת מן המסמך "טביעת האצבע" של רשות של המדינה. המסמך מאשר את העיסקה ואת דבר היצוא, אך אין הוא מאשר את מתן האישור ליצוא ע"י רשות של המדינה."

הינה כי כן עיננו הרואות שנדרש "תביעת אצבע" של רשויות המדינה, במקרה דנן, אין חולק כי רשות הדואר הינה רשות מרשויות המדינה ככלל ובפרט ולאור סעיף 32ד לתקנות כמפורט לעיל הרי שהוא רשות מרשויות המדינה לצורכי יצוא בפרט.

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support