בג”ץ קבע: בגין אותו פרק זמן לא ניתן לקבל גם קצבת שאירים וגם קצבת נכות מעבודה

מח' מיסוי אליוט ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ

הכותבים: רו”ח אורנה צח (גלרט), חיים חיטמן ורו”ח (משפטן) ישי חיבה

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי, חיבה, אלמקייס, כהן – פתרונות מיסוי עם רו”ח אורנה צח (גלרט)

 

ביום 25.11.2014 קיבל בג”ץ (בג”ץ 2209/13) בעניינה של פלונית (להלן: המבוטחת) את עמדת בית הדין הארצי לעבודה וקבע כי כאשר קמה למבוטח זכאות לקבלת קצבת שאירים וקצבת נכות מעבודה בגין פרק זמן אחד, חל לגביהן הכלל הרגיל הקבוע בסעיף 320(ג)(1) לחוק הביטוח הלאומי האוסר על כפל קצבאות.

רקע חוקי

סעיף 320(ג)(1) לחוק קובע ככלל כי:

“לא יינתנו לאדם, אם אין כוונה אחרת משתמעת –

(1) קצבאות שונות לפי חוק זה בעד פרק זמן אחד;

(2) גמלאות שונות עקב מאורע אחד מכוח ענפי  ביטוח שונים לפי חוק זה”.

אולם, לכלל זה יש יוצאים מן הכלל, בין היתר בסעיף 320(ה) שקובע שעל אף האמור לעיל, מי שזכאי לקצבת תלויים שנעשה זכאי לקצבת זקנה, או זכאי לקצבת זקנה שנעשה זכאי לקצבת תלויים, יקבל קצבת תלויים ומחצית מקצבת הזקנה שהייתה משתלמת לו, ובלבד שקצבה זו לא תפחת משיעור הקצבה הכוללת שהייתה משתלמת לו אילו שולמה לו קצבת הזקנה במלואה, ובנוסף לה מחצית הקצבה הגבוהה מבין אלה: קצבת תלויים או קצבת שאירים.

סעיף 320(ד) קובע שמי שבוחר בקצבת נכות מעבודה במקום בקצבת זקנה, או בקצבת תלויים במקום בקצבת שאירים, לא תפחת קצבת הנכות מעבודה או קצבת השאירים משיעור קצבת הזקנה או קצבת השאירים בהתאמה, כל עוד הוא זכאי לכך.

סעיף 320(ו) מוסיף רשימת חריגים ספציפית כמו קצבת ילדים וקצבאות נכות מעבודה בשל פגיעה אחרת.

תמצית עובדתית

המבוטחת החלה לקבל קצבת שאירים כאלמנה מינואר 2005. לאחר כחמש שנים נפגעה במהלך עבודתה ונקבעו לה נכויות זמניות וקבועות שבגינן החלה לקבל גם קצבת נכות מעבודה.

באוגוסט 2010 הפסיק המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל”ל) את כפל התשלומים, והחל לקזז את קצבת השאירים שקיבלה המבוטחת ביתר מתוך קצבת הנכות מעבודה שהמשיכה לקבל.

המל”ל הסתמך על סעיף 320(ג)(1) השולל כפל גמלאות.

המבוטחת הגישה תביעה לבית הדין האזורי, בה ביקשה להכיר בזכאותה לכפל קצבאות. תביעתה נדחתה ביום 7.3.2011. בית הדין האזורי ציין כי המחוקק נקב בפירוש בסעיף 320(ד) בקצבת שאירים ככזו שתיתכן בחירה בינה לבין קצבה מסוג אחר. בית הדין קבע כי תכליתן של שתי הקצבאות – נכות מעבודה ושאירים – היא החלפת הכנסה, ולכן סבר כי די באחת מהן להשגת אותה תכלית.

המבוטחת ערערה לבית הדין הארצי לעבודה שדחה את ערעורה וציין כי החוק מאפשר חריגה מן הכלל במקרים שבהם יש “כוונה אחרת משתמעת”, ובמקרה זה אין היגיון בתשלום קצבת קיום מינימאלית (קצבת שאירים) בצד תשלום קצבה מחליפת הכנסה (קצבת נכות מעבודה).

החלטת בג”ץ:

סעיף 320 לחוק מעגן את העיקרון הכללי השולל זכאות לכפל גמלאות. חריגה מעיקרון זה תיתכן בשני מקרים.

1. כאשר משתמעת מהחוק כוונה אחרת.

2. בהתקיים חריג מהחריגים שנקבעו באופן מפורש.

המקרה הנדון נוגע לכפל קצבאות שלגביו נקבעה הוראת האיסור בסעיף 320(ג)(1). קצבאות שאירים ונכות מעבודה לא הוחרגו באף אחד מסעיפי ההחרגה הספציפית, וסעיף 320(ד) קובע במפורש ששתי קצבאות אלה אינן יכולות להינתן ביחד, כלומר לא משתמעת מן החוק כוונה אחרת. נוכח אופיו הסוציאלי של חוק הביטוח הלאומי ותכליותיו, נוכח השיקולים התקציביים שעליהם מבוסס חוק הביטוח הלאומי ונוכח התכליות שאותן נועדו לשרת קצבת השאירים וקצבת הנכות מעבודה, קובע בג”ץ כי כאשר קמה לאדם הזכאות לקבל את שתי הקצבאות הללו בגין פרק זמן אחד, חל לגביהן הכלל הקבוע בחוק האוסר על כפל קצבאות.

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support