הכותבים: רו”ח אורנה צח – גלרט, יועצת בתחום ביטוח לאומי
מר חיים חיטמן, רו”ח (משפטן) ישי חיבה – ארצי, חיבה, אלמקייס, כהן  פתרונות מיסוי בע"מ

בית הדין האזורי לעבודה (ת"צ 22654-03-16) דחה ביום 21 באוגוסט 2018 את תביעתו של יוסף אלבז (להלן: "המבקש"( להכיר בתביעתו כתובענה ייצוגית בגין אי השבה יזומה של תשלומי יתר מעל תקרת התשלום המקסימלית ששולמה לטענתו למוסד לביטוח לאומי (להלן:"המל"ל").

עיקרי החוק

מבוטח שעובד אצל מספר מעסיקים, זכאי להחזר ההפרש בין הסכום ששילם ככל שהיה גבוה יותר מהתשלום שהיה נדרש לשלם על פי דין.

בהתאם לתקנות, עובד המועסק כשכיר בידי מספר מעסיקים, רשאי לבצע תיאום דמי ביטוח.

אף שבוצע תאום כאמור, ואף ככל שלא בוצע – היה ונוכו ממנו תשלומים ביתר, עליו להגיש למל"ל דין וחשבון על הכנסותיו בשנה הרלוונטית, בצרוף אסמכתאות. ככל שיימצא כי נוכו התשלומים ביתר הם, יוחזר לו בתוך 3 חודשים מיום הבקשה.

עובד שביצע תאום דמי בטוח, והכנסותיו מעל לתקרה – חייב להגיש דוח שנתי מפורט למל"ל.

שיעור דמי הביטוח שעל שכיר לשלם למל"ל נקבע עפ"י הכנסתו החודשית ממקורות שונים, לרבות ביצוע פריסה כדין, ולא על פי הכנסתו השנתית.

תאור העובדות וטענות המבקש

בשנים 2013-2014 עבד המבקש כשכיר בשתי חברות, שבהן היה בעל שליטה. לטענתו, לא נערך לו תיאום דמי ביטוח ולפיכך בשנים האמורות נגבו ממנו ביתר סכומים של כ-30,000 ₪.

לטענתו, הדיווח החודשי למל"ל נעשה באמצעות טופס 102 שכולל את כל הנתונים הרלוונטיים. כמו כן המל"ל קיבל טופס 126 מרכז שנתי. על כן ידע המל"ל כי שילם ביתר, בעוד הוא עצמו לא היה מודע לכך.

לטענתו, חובת המל"ל להשיב לו את דמי הביטוח העודפים מובנת מאליה, ואף קיבלה ביטוי מפורש בפסיקת בית המשפט העליון (אף שלא ניתן כל תימוכין או אזכור לאמירה זו) ואף בחוק הביטוח הלאומי.

המבקש ביקש להכיר בתביעתו כתובעה ייצוגית ולהכיר בקבוצת התובעים את כל השכירים ומקבלי הפנסיה שהיו להם הכנסות משני גורמים לפחות, שלא ערכו תיאום דמי ביטוח ונוכו מהם דמי ביטוח בעודף.

הבקשה כהכרה בתביעה ייצוגית הוגשה לבית המשפט המחוזי אשר קבע כי ההליך ידון בביה"ד האזורי לעבודה.

עמדת המל"ל

בהתאם לתקנות, חלה על עובד שכיר החובה לערוך תיאום דמי ביטוח, ולמסור למל"ל מידע על המשכורות ממספר מקורות .

אפשרות נוספת היא לבקש החזר של דמי הביטוח שניכר שנים ביתר.

בכל אופן ככל שמבוטח סובר כי שילם דמי ביטוח ביתר, קובעות התקנות כי עליו לפנות למל"ל באופן יזום בטופס שנקבע, להציג ראיות ופירוט כלל הכנסותיו לאותה שנה, וככל שיימצא כי אכן שילם בעודף, יושב זה לו.

נוהל זה דומה לזה הקבוע לעניין השבת מס הכנסה שנוכה ביתר, אף שם נדרש הנישום להגיש בקשה על התימוכין לה, ואין השבה יזומה.

שיעור דמי הביטוח של עובד שכיר נקבע על פי הכנסה חודשית ולא שנתית.

למל"ל אין המידע הדרוש לבצע ביוזמתו החזר תשלומים בהיעדר נתונים אודות ההכנסה החודשית של המבוטח, אלא נתוני הכנסה שנתית המתקבלים מהמעסיקים השונים.

בהיעדר נתונים חודשיים הכוללים את סך ההכנסות, לרבות מקורות נוספים, כגון : הכנסות

מקרנות פנסיה או מקורות נוספים כגון דמי שכירות, הכנסות פסיביות וכו', לא ניתן לדעת אם שולמו דמי ביטוח ביתר.

על כן נדרשת פניה יזומה לרבות הצרופות הנדרשות כאמור.

דיון והחלטה

השאלה אינה אם יושבו דמי ביטוח שנוכו ביתר. על כך אין המל"ל חולק. השאלה היא האם על המל"ל ליזום בדיקות עצמאיות לגבי כל מבוטח העובד במקום עבודה נוסף, ולבחון אם יש תשלום עודף. המסקנה היא – לא.

יש פרוצדורה מפורטת בחוק ובתקנות, על פיה על מבוטח הסובר ששילם ביתר לפעול, וביוזמתו הוא.

דווקא עובדת היותו של המל"ל נאמן על כספי כלל המבוטחים, מעלה שחובת הזהירות בה הוא חב, מונעת ממנו לשלם למבוטחים, כל עוד לא המציאו לו את כל הנדרש לצורך הבדיקה, כאמור.

טענתו של המבקש בדבר אי ידיעתו את הוראות החוק והתקנות, נדחתה, ולו רק משהתייעץ והגיש את התביעה, וודאי יועציו המקצועיים השונים ידעו את ההליכים המתבקשים.

בנוסף בית הדין נסמך על הלכות בניאל ויקטור ואף הלכת גלעדי וקובע כי: "אין להעניק זכויות למבוטח רק משום שלא היה ער לזכויותיו. בירור הזכויות והגשת תביעה, כך נפסק, הן פעולות שנמצאות במתחם האחריות של המבוטח ולא של המל"ל".

למבקש אין עילה לתביעה אישית כנגד המל"ל ומשכך אינו יכול להיכנס בגדר תובענה ייצוגית בתביעה האישית.

הבקשה נדחתה.

בשונה מהמקובל בתביעות שונות כנגד המל"ל, המבקש חויב בהוצאות בסך של 20,000 ₪.

בשולי הדברים

בהתאם לתקנות המל"ל, החזר דמי ביטוח יש לדרוש מהמל"ל בתוך 7 שנים מסוף שנת המס שבה נוכו הסכומים העולים על הניכוי המרבי.