הכותבים: רו”ח אורנה צח – גלרט, יועצת בתחום ביטוח לאומי
מר חיים חיטמן, רו”ח (משפטן) ישי חיבה – ארצי, חיבה, אלמקייס, כהן  פתרונות מיסוי בע"מ

 בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 23629-06-16) דחה ביום 10 בדצמבר 2017 את תביעתה של רונית אזולאי (להלן: "המבוטחת") לתשלום גמלה לשמירת היריון ודמי לידה מאחר ודמי הביטוח שולמו רק לאחר הלידה. בית הדין דחה גם את תביעתה להענקה מטעמי צדק כיוון שלא נבצר ממנה לשלם את דמי הביטוח.

רקע חוקי

חוק הביטוח הלאומי מתנה את הזכאות לדמי לידה ולגמלה לשמירת היריון לעובדת עצמאית, בתשלום דמי ביטוח לפני ה"יום הקובע" (לעניין דמי הלידה – היום שבו הפסיקה לעבוד בהיותה בהיריון שהסתיים בלידה ולעניין שמירת הריון – היום הראשון לשמירת ההיריון).

סעיף 387 לחוק קובע את האפשרות להענקה מטעמי צדק במקרה של אי רישום עובד עצמאי או פיגור בתשלום דמי ביטוח, עפ"י מבחנים וכללים שנקבעו בתקנות.

בהתאם לתקנות, הענקה ניתנת כאשר נבצר מהמבוטח לדווח כעובד עצמאי ולשלם את דמי הביטוח, בין היתר מכל סיבה שלפי שיקול דעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") מקורה בנסיבות שלא היו תלויות במבקש ההענקה.

תשתית עובדתית

ביום 2.4.2012 החלה המבוטחת לעבוד כמעצבת עצמאית ודיווחה למל"ל על היקף עבודה בן 7 שעות שבועיות ועל הכנסה חודשית ע"ס 3,500 ₪.

מיד לאחר מכן הודיע לה המל"ל כי אינה עונה להגדרת עובדת עצמאית ובהתאם אינה מבוטחת לענף נפגעי עבודה ודמי לידה, תוך הדגשה כי אם יחול שינוי בהכנסות ובהיקף העבודה יהא עליה לדווח ללא דיחוי כדי שתהא מבוטחת כעובדת עצמאית.

המבוטחת עברה טיפולי הפריה, עם פיקוח אינטנסיבי וטיפולים קשים והחל מתאריך 31.1.2013 שהתה בשמירת היריון, לרבות אשפוז במהלך שמירת ההיריון, עד לתאריך 12.3.2013 המועד בו נולדו לה תאומות.

ביום 20.3.2013 (לאחר הלידה) עדכנה המבוטחת את המל"ל בדבר שינוי היקף עבודתה כעצמאית, רטרואקטיבית, לפיו עבדה כ-18 שעות בשבוע מיום 1.6.2012 והכנסתה עמדה על סך של 5,700 ₪ לחודש. בהתאם עודכן מעמדה ביום 9.5.2013 כעובדת עצמאית החל מיום 1.6.2012 עד 31.1.2013 (המועד בו סיימה לעבוד). היא חויבה בדמי ביטוח כחוק ושילמה אותם מיידית.

תביעותיה לקבלת גמלה לשמירת היריון ודמי לידה נדחו מהטעם שלא צברה תקופת תשלום דמי ביטוח מספקת כעובדת עצמאית לפני יום הפסקת העבודה. המבוטחת הגישה תביעה להענקה מטעמי צדק. לטענתה, הניחה כי הוראת הקבע ששילמה למל"ל מכסה את דמי הביטוח לצורך זכאות לדמי לידה, ולא שינתה מעמדה כי הייתה בשמירת היריון. גם תביעה זו נדחתה, והמבוטחת הגישה תביעה לבית הדין האזורי.

בית הדין האזורי דחה את התביעה והמבוטחת ערערה לביה"ד הארצי.

עיקרי החלטת ביה"ד הארצי

בית הדין דן רק בזכאות המבוטחת להענקה מטעמי צדק, שכן לדעתו סעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי מתנה את הזכאות בתשלום דמי לידה לעובדת עצמאית בכך ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה בעד פרק הזמן הנקוב בסעיף, וסעיף 58 לחוק מגדיר "מבוטחת" לגמלה לשמירת היריון כמי שמתקיימים בה הוראות סעיף 50 לחוק.

המבוטחת לא שילמה דמי ביטוח כעובדת עצמאית טרם שמירת ההיריון ואף לא טרם הלידה ומטעם זה נשללה זכאותה לגמלאות.

בהלכה הפסוקה נקבע כי תנאי ליישום תקנות הענקה מטעמי צדק, הוא כי אי תשלום דמי הביטוח הוא תוצאה של "נבצרות" שהיא "הימנעות כתוצאה מנסיבה אובייקטיבית, ולא בשל סיבות כגון: אי ידיעה על חובת הרישום, או התשלום, טעות, שכחה או מעשים (או מחדלים) – ולו של רואה החשבון של המבוטח או נציג אחר שטיפל בענייניו" (פס"ד לוי גרין, עגם).

היותה של המבוטחת בשמירת היריון אינה בבחינת נבצרות לכל התקופה שקדמה לשמירת ההיריון: המבוטחת הגדילה את היקף עבודתה והכנסותיה כבר בחודש יוני 2012 כך שעמד לרשותה זמן רב עד למועד שבו החלה את שמירת ההיריון.

במקביל להיריון רב הסיכון, עצם העובדה שהגדילה את היקף עבודתה והכנסתה – אינה מצביעה על "נבצרות" מלטפל בענייניה, לרבות הסדרת הדיווח והתשלום למל"ל, קל וחומר כאשר קיבלה הודעה מפורשת שהיא אינה מבוטחת.

"קיים קשר בל ינותק בין תשלום דמי הביטוח לבין קבלת הזכויות הסוציאליות על פיו. חריגה מאותו קשר אפשרית… רק מקום שבו קיום החובה הראשונית של תשלום דמי הביטוח הוא פרי אילוץ או מניעה.

רק במקרים מסוג זה יש הצדקה לסטות מאותו קשר ולהעניק למבוטח את הזכויות לפי החוק, על אף שבאותו מבוטח לא מתקיימים תנאי הזכאות" (הלכת גרין).

הערעור נדחה.