זיכוי נאשם בטענה לאכיפה מפלה ובררנית

הכותב: עו"ד ורו"ח סיימון יניב

בפסק דין שניתן  לאחרונה על ידי בית המשפט העליון בעניינם של מר יוסי ורדי  ואח' [רע”פ 1611/16 מדינת ישראל נ’ יוסי ורדי ואח’] (להלן: "פרשת ורדי" או "הלכת ורדי"), הנוגעת לשורה ארוכה של מחדלים מצד מספר גורמי אכיפה, ואנדרלמוסיה ארגונית ואי הקפדה על נהלי חקירה, שקצרה היריעה מלפרט אותם כאן, נחלה הפרקליטות מכה קשה בהקשר למקרים בהם ניתן להעלות טענת הגנה לאכיפה בררנית ומפלה מצד גורמי האכיפה, טענה שהביאה לזיכויים של נאשמים רבים באותה פרשה, טענה שיכולה לבוא גם בעניינם של מי שמואשמים בעבירות פיסקאליות, ובניהם עבירות מס והלבנת הון.

באותה פרשה, בית המשפט המחוזי זיכה את הנאשמים בטענה להגנה מן הצדק נוכח ההפליה הברורה באותו המקרה, בכך שלפחות 15 מהמעורבים בפרשה לא עמדו בדין, חרף התשתית הראייתית הזהה לזו של כל המעורבים בפרשה, ונוכח חלוף הזמן המשמעותי למן ביצוע העבירות – כ-17 שנים.

בערעור שהוגש לכבוד בית המשפט העליון, הפרקליטות ביקשה את בית המשפט לשוב ולחזור להלכה הישנה שבפרשנותה אפשרה לדון בטענה לאכיפה בררנית ומפלה רק במקרים מצומצמים, בהם יוכח, שמדובר בהליך פלילי שנוהל מצד המדינה כנגד הנאשם תוך רדיפה דיכוי והתעמרות.

כבוד השופט חנן מלצר יחד עם חבריו להרכב (כב' השופט בדימוס א' שהם  וכב' השופטת ד' ברק-ארז), לא נעתרו לבקשת הערעור שהוגשה מטעם המדינה, וקבעו פה אחד, כי עמדת המדינה נוגדת את התפתחותה של החקיקה ואת גישת בית המשפט העליון בת ימנו.

כב' השופט מלצר קבע שאין לצמצם את המקרים שבהם ניתן להעלות טענה להגנה מן הצדק רק במקרים שבהם נטען לניהול ההליך כנגד הנאשם מתוך כוונה לרדיפתו ודיכויו, ושיש לפרש את סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, באופן רחב בכדי שיתאפשר לנאשם להעלות את הטענה גם במקרים שבהם לטענתו  ההליך הפלילי שהתנהל כנגדו לווה בחוסר צדק שקיבל ביטוי בפעולות רשלניות ובמחדלים מצד גופי האכיפה, באלו הדברים:

"…יש לאפשר פרשנות רחבה לטענת הגנה מן הצדק באופן שיביא להגשמת השוויון בפני הדין, ומימוש זכותו של הנאשם להליך הוגן, באופן מלא, כאשר לשאלת המניע ישנה במקרה כזה חשיבות פחותה. ערכי יסוד אלה, מורים אפוא על מתן פרשנות רחבה לעקרון-מגן זה, באופן ש'דלתותיו' יהיו פתוחות לרווחה, גם לנאשם הטוען לחוסר צדק, בשל פעולות רשלניות, או בגין טעות או מחדל מצד רשויות האכיפה."

כב' השופט מלצר ממשיך ומנמק את קביעתו:

"דרישת המניע, או הכוונה הפסולה כתנאי לתחולתה של הפליה אסורה, עלולה להציב רף דיוני בלתי-עביר עבור קרבנות האפליה, ובכך היא תמנע סעד מאותם פרטים שנפגעו מהפליה לא מכוונת. גישה זו נעדרת הצדקה גם מהפן המהותי, שכן הפליה היא תופעה חברתית פסולה כשלעצמה, שאיננה נוגעת, בהכרח, להתנהגותו הפגומה, או הזדונית של המפלה. משכך, מתן "הכשר" למקרים בהם טעות, מחדל, או רשלנות מצד הרשות הביאו לאכיפה מפלה, פוגע באינטרס הציבורי למגר כל תופעת הפליה באשר היא."

דהיינו, דברים אלו פותחים בפני הנאשם  האפשרות להעלאת הטענה לפגם שנפל בהתנהלותם של גופי האכיפה כנגדו, כבר בפתיחת המשפט, אך שמכאן בית המשפט המשיך וקבע, שבשלב השני, טענת הנאשם תידרש לבחינה לגופה, תוך בחינת עוצמתם של הפגמים ופגיעתם בתחושת אי הצדק וההגינות, ורק במקרים חריגים לאכיפה מפלה שאיננה תוצאה של כוונה וזדון תתקבל טענתו, בזו הלשון:

"כפי שנקבע עוד בפרשת בורוביץ', כי יש להעניק משקל בשלב השני גם לעובדה כי הרשות פעלה בתום-לב, ללא מניע פסול, או כוונת זדון. מטבע הדברים, התוצאה תהא שרק מקרים נדירים וחריגים בהם נטענה טענה לאכיפה מפלה שאיננה תוצאה של כוונת זדון יקימו לנאשם הגנה מן הצדק."

לסיכום דברים:

ניתן ללמוד מהלכת ורדי, כי במקרים שבהם עולים ממצאים לפגמים מהותיים בניהול הליך החקירה והעמדה לדין של אדם, למשל באי העמדתם לדין של מעורבים אחרים באותה פרשה או אף בפרשות דומות ו/או מקבילות, שכנגדם קיימת תשתית ראייתית דומה לזו שקיימת לכאורה כנגד הנאשם, ו/או במקרים של שיהוי חריג בהתנהלות של גופי האכיפה עד להגשת כתב האישום כנגד הנאשם, יש להעלות את טענת ההגנה מן צדק בטענה לאכיפה בררנית ומפלה העומדת בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, וזאת כבר בפתיחת המשפט כנגד אותו אדם ואף לפני כן בשימוע ככל שנערך, טענה שיכולה כאמור להביא לביטול ההחלטה להעמידו לדין ו/או לזיכויו של הנאשם.

 

 

 

 

 

 

 

סיימון יניב, עו"ד ורו"ח, מתמחה בדיני המס על כל רבדיו (אזרחי ופלילי) ועבירות הלבנת הון.

פרטים נוספים באתר המשרד: yaniv-tax.co.il.

 

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support